פרסומת
פרשת השבוע
פרשת דברים
עם ישראל עומד ארבעים שנה לאחר יציאת מצרים לפני כניסה לארץ ישראל כאשר
רוב מוחלט של הגברים יוצאי מצרים הלכו לעולמם בעקבות העונש שהוטל על עם
ישראל עבור פרשית המרגלים האומללה, והנכנסים לארץ הם דור חדש שלא ראו
עיניהם את נסי הקב"ה בקריעת ים סוף ומעמד הר סיני.
משה רבינו המנהיג הדגול עומד אף הוא לפני סיום תפקידו והעברת השרביט לידי
יהושע, ומשום כך רואה הוא צורך לומר בפני הדור החדש מספר ענינים (הדברים
נאמרים בא' לחודש שבט כחודש ושבוע לפני פטירתו של משה רבינו כמבואר בפרק
א' פסוק ג), השתשלות המאורעות שפקדו את עם ישראל במדבר, דברי מוסר ויראה
וחיזוק, חזרה בשנית על התורה (ומשום כך נקרא ספר דברים בפי חז"ל "משנה תורה"
שנשנית בו התורה שנית), וכריתת ברית עם עם ישראל שימשיכו בשמירת התורה
והמצוות ובסופם של דברים דברי ברכה לשבטים.
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין
פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב"
ופירש רש"י: אלה הדברים - לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו
לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל.
במדבר - לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסוהו
במדבר שאמרו (שמות טז ג) מי יתן מותנו וגו'. בערבה - בשביל הערבה שחטאו
בבעל פעור בשטים בערבות מואב וכו'. למדים אנו עד כמה יש לנו להקפיד שלא לבייש
בני אדם שהרי כאן החוטאים כבר מתו ואפילו כך לא רצה משה לנקוט בפירוש בשמות
המעשים והמקומות שנעשו בהם החטאים, ועל זה אמרה הגמרא בגיטין דף נז עמוד א'
אמר רבי אלעזר בא וראה כמה גדולה כוחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא
והחריב את ביתו ושרף את היכלו.
לאחר מיכן סוקר משה את דרישת עם ישראל לשליחת מרגלים -פרט שאינו מסופר בפרשת
שלח- ואת התוצאות הרות האסון שבאו כתוצאה מכך כמו"כ חוזר משה על המלחמות
האחרונות עם סיחון ועוג המלכים החזקים באותה תקופה מלחמות שראו הדור החדש וזה
כדי לחזקם שלא יפחדו ויחששו מהמלחמות העומדות בפניהם בעבר הירדן המערבי,
והתיישבות שנים וחצי השבטים בארצם.
"ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא מערער אשר על נחל ארנן וחצי הר הגלעד ועריו
נתתי לראובני ולגדי, ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל
חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים"
ויש לתמוה מדוע נתן משה לחצי שבט מנשה את הבשן והמתסכל במפת ישובם בעבר הירדן
המזרחי יראה כי קבלו שטח יותר גדול מראובן וגד, הרי רק בני גד וראובן ביקשו
להתיישב בעבר הירדן המזרחי כמבואר בפרשת מטות? מסביר הנצי"ב בספרו העמק דבר,
כי בשבט מנשה היו תלמידי חכמים גדולים במבואר בנביא (שופטים ה יד) "מני מכיר
ירדו מחקקים"
מכיר בנו של מנשה היה כאמור בפרשה (ג ט) ומחוקקים היינו שופטים כמו שאומרת
הגמרא בסנהדרין דף ה' עמוד א}ולא רצה משה להושיב את בני גד וראובן הרחק מעיקר
הישוב ללא תלמידי חכמים על כן שיכנע את שבט מנשה שחלקו ידור אף הוא בעבר הירדן
המזרחי ובתמורה לכך הגדיל משה את חלקם מאוד, ומזה ילמדו בני ישראל לדורות
להשתדל לדור במקום תורה כי בזה תלויים חייהם.
לרעיונות לדרשות, לחצו כאן